יום אביבי-קיצי מדהים קיבלנו היום בבוסטון, יום מושלם לריצה על הנהר, אופניים, חתירה או סתם רביצה על הדשא האינסופי ליד נהר צ'ארלס (ככל הנראה הנהר עם השם האצילי ביותר בעולם), או בפארקים הגדולים ובראשם הבוסטון קומון.

אבל השקט הטעה, משום שהעיר כולה הייתה ערוכה ומוכנה למשחק מס' 7 בגארדן, בסדרה המרתקת הזאת שקיבלנו כבר בסיבוב הראשון. יאניס ומידלטון באו לביקור רביעי ואחרון בשבועים האחרונים, וגם הבעלים של הרד סוקס והפטריוטס לא נעדרו. אני עצמי הגעתי עם מעט חששות שמא זה יהיה משחקי האחרון בגארדן.

אבל המשחק שאמנם הבטיח הרבה, התפתח – כפי שתגלו מיד – למשחק במעמד צד אחד, כשבאופן מפתיע מילווקי נותנת את האחד ממשחקיה החלשים בסדרה ונכנעת כמעט ללא מאבק, מול בוסטון לוחמת, מגובשת ומחוברת, שאפילו חיסרון של ג'יילן בראון ממחצית המשחק (נפגע בהאמסטרינג), לא פגע בה.

———————————–

המחצית הראשונה התנהלה כמו שאר המשחקים שהתקיימו בגארדן בסדרה הזאת: בוסטון פותחת חזק את הרבע הראשון, ומילווקי עושה ריצה משלה ברבע השני. העניין הוא שהפעם בוסטון וסטיבנס הצליחו להגיב בזמן ולהפסיד את הרבע השני בהפרש קטן יחסית, מה שהשאיר את הבמה לרבע השלישי בו הם חזקים מסורתית.

אריק בלדסו היה האיש של מילווקי במחצית הראשונה (12 נק'), למרות (ואולי בגלל) קריאות ה-Who is Bledsoe? של הקהל (שהדוק הזכיר גם במעורב שלו), בעיקר בזכות חדירות קשוחות לסל. אבל אחרי שכבר הובילה 10-15, מילווקי נתנה לבוסטון לרוץ לריצת 15-0,ו-20-2 עד לסוף הרבע, כשהיא פשוט אובדת עצות מול ההתלהבות והאגרסיביות של בוסטון. ברבע השני מידלטון ויאניס קצת נכנסו לעניינים, ועם עזרה של ת'ון מייקר ובלדסו עשו קולות של חזרה, כשהם מורידים במהירות את ההפרש, אבל בוסטון המשיכה לשמור על הפער עד לירידה למחצית בתוצאה 42-50, כשהיא קולעת רק שלשה אחת מתוך 12 נסיונות!

בבוסטון אלו היו שניים מרכזיים במחצית הזאת: הורפורד וטייטום. הורפורד, הביא את כל כובד משקלו (תרתי משמע) למשחק הזה, כשהוא שולט בשני צידי המגרש ומראה למה הוא סופרסטאר: הגנה קשוחה, חפירות בצבע עם הגב לסל שהסתיימו בסלים או אסיסטים, וקליעות רכות מחצי מרחק ומהשלוש. הוא סיים את המחצית עם 14 ו-7 ריבאונדים.

טייטום, היה גם הוא מצוין. בימים האחרונים הרבה דובר על כיצד רוקי כמו טייטום יתמודד עם משחק 7, והערב הוא הוכיח שהוא שייך לרמות הגבוהות ביותר, כשהוא קולע 20 נק' במשחק 7 – בפעם השניה בהיסטוריה של הסלטיקס אם אני לא טועה שרוקי עושה דבר כזה. הוא היה מצוין מהרגע הראשון, כשהוא מראה את הרפרטואר ההגנתי וההתקפי שלו (חדירות בסגנון יאניס וג'אמפ שוטים מדהימים ביופיים). הבחור הזה פשוט כוכב, כבר עכשיו.

הבאקס מצידם נראו כאילו כילו את כל כוחותיהם במשחק השישי לפני יומיים במילווקי. חוץ מבלדסו שרצה להוכיח לכל העולם מי הוא, יאניס ומידלטון החלו, כאמור, את המשחק בצורה מנומנמת ביותר. הסיפור של מידלטון בכלל מעניין אותי. אחרי שראיתי אותו ב-3 משחקים רצופים בגארדן אני חייב להגיד שהוא שחקן כדורסל מרשים בכל קנה מידה, ואני פשוט לא מצליח להבין איך פרונטי לא משתמש בו יותר (הערב הוא סיים אמנם עם 32 אבל רובן הגיעו כשהמשחק היה גמור).

ברבע השלישי סקארי טרי רוזיר נכנס לעניינים. אחרי מחצית ראשונה סולידית שלו, גם השלשות החלו לצלול פנימה (לא רק שלו) וברגע שזה קורה בוסטון באמת קשה לעצירה. רוזייר סיים עם 26 נקודות, ב-8-5 מהשלוש. דקות טובות של ביינס, לארקין ומוריס עזרו לבוסטון להשתלט על הסיפור גם בדקות שהכוכבים נחו, והם סיימו את הרבע ביתרון מבטיח (גם אם לא מוחץ) של 14.

ברבע האחרון מידלטון ויאניס אמנם שיפרו את הסטיסטיקה, אבל הבאקס לא ממש הצליחו להתקרב. הרוטציה של פרונטי הייתה מוזרה מעט היום – ג'ייסון טרי הזקן, שלא ראה כמעט מגרש בסדרה, שיחק 20 דקות תמימות (פרונטי הצדיק את המהלך הזה במסיבת העיתונאים בכך שלטרי יש ניסיון במעמדים האלה, ושמדד הפלוס מינוס שלו היה הכי טוב – +4). לעומת זאת, סנל, שנתן משחק טוב מאוד רק לפני יומיים ומוחמד, שנתן משחק 2 טוב בגארדן, ראו רק 3 דק' כל אחד. למרות אופיו החביב (ואולי בגללו), עושה רושם שפרונטי לא ישתדרג מעבר למעמד המאמן הזמני בו הוא נמצא כרגע.

גם יאניס היה חלש (סיים עם 22 באחוזים לא טובים ו-4 איבודים) והרבה הודות לשמי אוג'לה, עוד רוקי שסטיבנס טיפח, ושעשה עליו עבודה מצוינת. אוג'לה פותח בחמישייה למטרת שמירה על יאניס מהמשחק החמישי, והשפן הזה שהוציא סטיבנס מהשרוול עוזר לבוסטון בשני אספקטים: הראשון, כמובן בהגנה טובה על יאניס (אוג'לה אמנם נמוך יותר אך מאסיבי וחזק מאוד), ושני, במתן מנוחה בהגנה להורפורד שיכול להתפנות לעזרה על אחרים וחסימות, וגם משאיר לו המון אנרגיה להתקפה. הורפורד עצמו פירגן מאוד לאוג'לה במסיבת העיתונאים.

בסיום 96-112 לבוסטון, ועונת ה-NBA שלי עדיין בחיים לשמחתי הרבה. מילווקי תצטרך לעשות הרבה חושבים איך להוציא מהסגל הזה יותר, ולבוסטון יש כאבי ראש מסוג אחר לגמרי. בשני משחק 1 בסדרת חצי הגמר, ולא נותר לי אלא להצטרף לשאגות הקהל בסוף המשחק:

!!WE WANT PHILLY